קיבוץ חוקוק
מרוחה קופלמן
16.11.1930 - 30.12.2006

אימו של שבתאי קופלמן, סבתא למעיין ויאיר.

הגיעה לחוקוק עם סבא משה קופלמן.

התחברה לחברים בזכות אישיותה החביבה ויכולתה לקשור קשר חם וחברי.

למרות מחלתה הייתה מעורה בחברה ואהבה את הקיבוץ וחייו.

 

 

 

 

 

   דברים שאמר שבתאי - הבן

אימא הגיעה לקיבוץ כבר חולה מאוד. ולמרות מחלתה היא התחברה מהר מאוד לחיי הקיבוץ, אפילו היו מקרים, הרוב,  שהיא ידעה לפניי רכילויות ששמעה מחברים שדיברו איתה  וסיפרה לי. אהבה מאוד להשתתף באירועים התרבותיים והחברתיים של הקיבוץ יחד עם אבא ולא הבינה למה היינו צריכים לשנות את אורחות חיינו.
למרות מחלתה ומצב בריאותה הלקוי לא החסירה אף מסיבה או אירוע של הנכדים ושל המשפחה ותמיד התלבשה והתאפרה יפה כדי שלא יראו כמה היא סובלת.
אנחנו זוכרים כמה היא הייתה פעילה וחרוצה, תמיד מוכנה לעזור ולתת יד למי שהיה צריך. עבדה קשה מאוד לעזור בפרנוסה של המשפחה. עד לתאונה המחרידה.
יחד עם אבא הקימו משפחה יפה ומלוכדת. שני בנים, ארבעה נכדים והמון אהבה.
בשם אבא, משפחת אחותי, ומשפחתי שלי, רוצים להודות לצוות המסור של מרפאת חוקוק, לטובה, יפה, ד'ר קריסטל וד'ר סלמאן שטיפלו בה עד הרגע האחרון.
לחברות וחברי חוקוק שקיבלו אותה בצורה מדהימה כמו רק חוקוק יודעת לעשות עד כדי כך שהיא הרגישה כל השנים בבית.
ולכולכם שבאתם היום לחלוק לה כבוד אחרון. תודה
 
שבתאי

 

 

 

 


דברים שקובי אמר
 
 
מרוחה- באבא, בלשון המשפחה,
 
לפתע פתאום ללא כל התראה או הבנה צריך להיפרד.
הפרידה ממרוחה קשה וכואבת.
 
מרוחה ידעה כל חייה איך לנהוג את החיים ואיך להתייחס לאנשים.
 
למרות מכאוביה הרבים ושנים אין ספור שעברה בתנאי בריאות קשים וירודים, ידעה מרוחה למלא את כל תפקידיה במשפחה ולקחת עליה את כולם ללא יוצא מן הכלל.
 
היא לא הניחה בשום אופן למגבלותיה לנצח את רצונה להיות אשת משפחה, רעיה, אמא, סבתא וחותנת. לכל אחד הקדישה את תשומת הלב הראויה וידעה למרות הכל, לשמוע ולהתייחס לענייניהם של  בני המשפחה.
 
למעין, יאיר, גלי ושירלי הנכבדים, הייתה באבא יוצאת דופן-באבא שידעה בעיקר להקשיב. יכולת ההקשבה הנדירה שלה נתנה להם אוזן קשבת לפתוח בפניה את כל שעובר עליהם- עניינים שלא תמיד רצו לדבר עליהם עם ההורים, נושאים שמבחינתם רק לבאבא אפשר לספר.
 
בביקורים ובשיחות הטלפון האחרונות ראיתי את בנותיי מדברות איתה ארוכות על הכל.
תמיד רכשתי אליה הערכה רבה, על תכונותיה נדירות אלה והייתי מאושר עבור בנותיי שזכו לבאבא שכזאת.
 
חבל מאוד שכבר צריך להיפרד ממנה.
 
לי אישית הייתה הזכות לחותנת שבאמת אין כמוה. מהרגע שהכירו אותי, הרעיפו היא ומקסימו עלי אהבה אדירה וקיבלו אותי לבן משפחה מהשעה הראשונה.
 
אין מילים ואין תודות להביע ולתאר את אהבתה אלי וכמה שזו הקלה את החיים וההתמודדות הימים בהם הייתי נזקק לה.
 
וכמובן טעמו הנדיר של ה- arroz con leche  שהייתה מכינה רק עבורי בכל פעם שבאתי לבקר מהפעם הראשונה לפני 25 שנה. טעם גן עדן ממש שלא ייעלם מחכי לעולם ואתגעגע אליו תמיד.
 
אני וגם אבי, שממגבלות גילו נבצר ממנו להיות עמנו פה היום, מבכים את לכתה ומתפללים לעילוי נשמתה ומאחלים למקסימו בריאות שלמה ואריכות ימים.
 
קובי

 

 

 


דברים של יאיר - הנכד
 
 
 
בבה,
 
ישבנו בבית וחשבנו מה נכון לרשום במודעת אבל: "נפטרה בטרם עת ?" "בשיבה טובה?"
 
כי ככה זה מרגיש. מצד אחד זה בא בהפתעה, בטרם עת. אפילו היינו אמורים לנסוע היום למסעדה לחגוג למעין יום הולדת. מצד שני ישנה תמיד ההרגשה הזו שאולי עדיף ככה- שהכאב והסבל הם בלתי נסבלים, שנמאס לך להתאכזב בכל פעם שאני בא, מזה שאת לא מצליחה להתרומם לתת לי נשיקה...
 
אבל אי אפשר לדעת. תמיד אימצת לעצמך ארשת פנים כזו, שאי אפשר היה לדעת שמשהו קורה-צחקת וחייכת...
 
יהיה לי קשה בלעדייך. הבית שלך תמיד היה בשבילי אי של שפיות, מקום שבו לא משנה אם הייתי ילד רע או טוב, אני אתקבל בברכה עם כוס קולה ועוגה.
אם נכשלתי בבגרות, נלחמתי בלבנון או סיימתי תואר, תמיד תגידי לי שאת גאה בי.
 
אהבתי לספר לך מה קורה לי בחיים, עם מה אני מתמודד כרגע, ומה קשה לי במיוחד, ולהביא את החברות שלי, והכול בספרדית קלוקלת וכל פעם צריך להפסיק את שצף הדיבור כי זיידה עוד פעם שואל אם אני רוצה משהו לשתות. וזה בדרך כלל משנה את נושא השיחה ומתחילים מהתחלה. זה יחסר לי.
 
לזיידה, זה לא אנושי לקרוע ככה זוג שבנה את חייו ביחד במשך יותר מ-50 שנה, אבל אני יודע גם שזה היה קשר מספיק חזק כדי שתמשיך להתפתח, ותמשיך ליישם בחיים שלך את כל מה שהקשר הזה היווה בשבילך , וכולנו נעשה את זה יחד איתך.
 
 
יאיר

 

 

 


Maruja de los Zwaig
 
 
 
LA DISTANCIA PONE BARRERAS PARA PODER ESTAR PRESENTES EN TODAS LAS OCASIONES DE LA VIDA,PARA LAS ALEGRIAS Y LAS TRISTEZAS,PERO PARA LA FLIA.ZWAIG DE URUGUAY,PARA NUESTROS PENSAMIENTOS Y    NUESTRO CORAZON,ESTAMOS JUNTOS EN CADA MOMENTO. NUESTRO PARENTESCO CONTIGO,MARU, NO SE FORJO CON LAZOS SANGUINEOS SINO CON LAZOS DE AMOR, DE CARI?O,QUE COMENZARON EN EL NOVIAZGO CON MAXIMO CUANDO VINISTE DE SALTO A MONTEVIDEO Y SE CONOCIERON CANTANDO JUNTOS EN UN CORO JUDIO,Y CRECIERON EN EL TIEMPO A MEDIDA QUE APARECIERON LOS HIJOS Y LUEGO LOS NIETOS,SIEMPRE JUNTOS Y UNIDOS,TANTO EN ESTE PAIS QUE NOS VIO NACER COMO DESDE EL A?O 79 QUE HICIERON ALIA A ISRAEL. TE RECORDAMOS COMO EL EJE FAMILIAR QUE PROCURO MANTENER MAS FUERTEMENTE LA TRADICION JUDIA Y QUE LO LOGRASTE GRACIAS A TUS COMENTARIOS Y OPINIONES QUE DEJABAN TRASLUCIR A UNA MUJER INTELIGENTE Y SEGURA.  A PESAR DE QUE EL DESTINO QUISO QUE SE QUEBRANTARA TU SALUD SIENDO AUN MUY JOVEN,TE ADMIRAMOS POR LA VOLUNTAD Y CAPACIDAD DE NO DARTE POR VENCIDA,DE SEGUIR LUCHANDO POR LA VIDA Y LA FLIA.,DE NO TRANSMITIR DOLOR A QUIENES TE RODEABAN.  TE RECORDAMOS POR MUCHISIMAS COSAS MAS,PERO HAY DOS DE ELLAS QUE QUEREMOS AGRADECERTE ESPECIALMENTE: LA PRIMERA ES QUE HAYAS TENIDO LA VOLUNTAD DE CONTACTARTE CON TODA LA FAMILIA DE LA BABA DESDE EL INICIODE VUESTRA VIDA EN ISRAEL Y QUE, A TRAVES DEL TELEFONO, MANTUVIERAS ESA RELACION PERMANENTE QUE HASTA HOY EXISTE ENTRE LOS LURIE Y LOS KOPELMAN Y QUE PERMITIO QUE EN EL A?O 80,ELLA SE PUDIESE REENCONTRAR CON SU FAMILIA.  LA SEGUNDA QUE QUEREMOS DESTACAR MUY FUERTEMENTE ES LA PREOCUPACION PERMANENTE POR NUESTRO HIJO Y HERMANO MARCEL DESDE QUE EL RESOLVIERA TAMBIEN HACER SU VIDA EN ISRAEL EN EL A?O 84. MAS ALLA DEL AMOR QUE SIEMPRE DEMOSTRASTE POR TODOS TUS SOBRINOS POR IGUAL,TU ASUMISTE EL ROL DE TIA-MADRE CON MARCEL,CON TUS PREOCUPACIONES Y TUS OPINIONES Y CON EL CONTACTO PERMANENTE YA SEA POR CARTA O POR TELEFONO CON NOSOTROS PARA TRANSMITIRNOS TRANQUILIDAD EN TODO MOMENTO.
NO TE VAMOS A OLVIDAR NUNCA,FUISTE UN EJEMPLO DE UNION FAMILIAR Y OJALA QUE NUNCA SE PIERDA,QUE PERMANEZCA PARA TODAS LAS GENERACIONES.
A LA BENDITA MEMORIA DE NUESTRA QUERIDA MARU
FLIA.ZWAIG

 

 

 

search