קיבוץ חוקוק
יוסף שטראוס
1.7.1906 - 15.11.1989
סבא יוסף – אבא של ורדה איש ישר, חרוץ ונקי כפיים.
בא כחלוץ עם משפחתו ובניו.

 

 

יוסף שטראוס נולד בטארנוב, פולין בשנת 1906.

התחיל ללמוד בגיל 5 עם מורים פרטיים. להורים היו 11 ילדים, ארבעה היו בנים ואביו רצה שיהיו רבנים. שלושת האחרים לא רצו ואז האבא קווה שיוסף, הצעיר מבין הבנים יסכים. יום אחד, יוסף עזר כוח ואמר לו שהוא מסרב... אמו הצילה אותו מידי אביו.

אם כך, אביו החליט לשלוח אותו להיות שוליה אצל חייט כדי שילמד חייטות כמקצוע.

יוסף היה פעיל 6-7 שנים בתנועת השומר הצעיר. בגלל הקושי להשיג אשרות כניסה ל"פלסטינה" לא עלה אז ארצה.

המצב הכלכלי של היהודים בטרנוב (ובכלל בפולין) התדרדר במיוחד משנת 1919 (כאשר פולין קבלה עצמאותה). עם גלי ההגירה של יהודי מזרח אירופה למערב, הגיע יוסף לארגנטינה בשנת 1928. הצטרף תחילה לאחיו משה שהתגורר בצפון ארגנטינה, בסנטיאגו דל אוסטרו, ועבד כמה שנים בחייטות. מכיוון שלא אהב חייטות מצא את הדרך לעסוק בייצור טקסטיל ולבסוף במכירת בגדי צמר.

ב-1937 התחתן עם ציפורה, שהכיר במפגש בספרית פועלים.

כאשר ורדה הגיעה לגיל הגן התחילה הדאגה להקנות לה חינוך יהודי. בשנת 1950 ערך סיור בארץ בלווית פנקלשטיין מבית הספר שלום עליכם ועסקנים מקהילת בואנוס איירס במטרה ללמוד את המדינה שמקרוב קמה ולמסור רשמים ראשונים ליהודי ארגנטינה. בהשפעת הסיור גברה בליבו ההכרה שמקומו בישראל. בנחישותו של יוסף צרף את ורדה לתנועת נוער ציונית.

כאשר ורדה גדלה והתקרבה שעת עלייתה, הגיע להחלטה לעלות ארצה עם כל המשפחה.

בהגיעו לישראל, בגיל 53, למד בכוחות עצמו עברית והעדיף לקרוא עיתון וספר בעברית וכן לדבר בעברית עם המשפחה. אמנם שלט והתכתב עם אחיותיו בפולנית, יידיש וספרדית.

ניסה כמה שנים להשתרש בחיי העיר, ברמת גן, אבל לא ראה בכך תכלית ולא טעם והצטרף לחוקוק וחי בקבוץ במעורבות מעשית ורגשית עד יומו האחרון.


נרשם על פי עבודתו של מיכה

"דור לדור יביע אומר".

 

 

 

מובאות מתוך כתבי מוקירי זכרו:

 

סבא שלי

זה היה ידוע, לא רק לי, שהוא משהו מיוחד. אני זוכרת את הבנות בכיתה שלי, כשהיינו עדיין בנעורים, מתייעצת איתו על שמלות.

תמיד קצת ביראה אבל בסוף הן היו יוצאות קצת מעריצות שלו! ואח"כ הוא תפר לנו שמלות-חתונה ואח"כ בגדים לילדים שנולדו ווילונות לבתים שהקמנו.

אני מאמינה שאם יש מקום שהנשמות מתאספות, אז סבא שלי שם, עובד כמובן, לא מתבטל, אבל אני מקווה שהוא יוכל להיזכר בנו לפעמים כמו שאנחנו נזכור ראותו תמיד.


ירדנה.

 

 

 

ורדה,

אני לא יכולה להביע את כאבי, ובשביל מה? האם כאבכם לא מספיק?

פירנדלו אומר: "אם המסתלקים מהחיים משאירים אנשים שאהבו אותם אז הם לא מתו, כי הם חיים בהם". אז חיי אביך, אחי, הוכפלו כי הוא חי בהרבה מאיתנו.


רנה (אחותו של יוסף)

ארגנטינה.

 

 


 

 

 

רנה,

היום קיבלנו את מכתבך עם הידיעה המרה. אבדנו אדם יוצא מן הכלל. הטוב בין הטובים. רודף צדק ונדיב.


רקרדו (אחיין של יוסף)

אורוגוואי.

 

 

 

רייזלע,

יוסף היה חברינו הטוב ביותר.

בקיבוץ הוא לא חש כאדם זקן, אלא כאדם אחראי, מסור ויוצר.

הוא סיפר לנו שיש לו חוג של חברות שמלמד אותן תפירה כי הרי הוא לא יחיה לנצח. ככתוב – דור הולך ודור בא.


כאשקה קוול

ארגנטינה.

 

 

 

פייגע, רייזלע, והמשפחה היקרים.

אין יותר "יוסף..." היה אדם טוב ויקר. יוסף היה, חיצונית קר ומסוגר, אך בתוכו, מלא רגש. אדם בלי קונצים, אדם ישר.

היה מהחברים הטובים ביותר שהיו לי בחיי. כאילו מישהו כבה את האור אצלי בבית. חושך, שקט, הס.

גם אני כבר בן שמונים פלוס, אולי עכשיו תורי?....

אומרים שמונים לגבורה. ובאמת צריך להיות גיבור בשביל לפסוע דרך השנים העקומות והמסובכות הללו.

כשהתחלתי את השמונים זה היה כאילו שנכנסתי אל יער עתיק של עצים יבשים ושבורים. מחלות וסכנות מאיימות עלי כמו חיות טרף. אנשים בעלי שיער שיבה פוסעים לאיטם, נאנחים ובוכים. כולם יודעים שאחרי היער... המוות, אבל אין חזרה. כולם הולכים לשם. ככה זה ואין רחמים בדין.


אברהימל קוול

ארגנטינה.

 

 

 

סבא יוסף וסבתא צפורה הגיעו לחוקוק מארגנטינה כהורי חברים, והצטרפו לורדה ולאליהו שקבעו את ביתם כאן בחוקוק.

סבא יוסף, כבר לא היה כל כך צעיר, אבל עקשן. ואכן, הזכרון הראשון שלי מסבא יוסף הוא החלטתו לעבוד בחקלאות, בכרם. נדמה לי שבשביל אדם כמו יוסף איש העקרונות, לנטוש את ארגנטינה, את הגולה, משמעותו היא להפוך את הפירמידה ולהיות איש אדמה.

מהכרם עבר לעבוד בלול והתמיד בענף עד שכיתת נשר, כיתתה של ירדנה, הגיעה לשנת הבר-מצווה. אז כאשר דובר על תפירת בגדים חגיגיים (כיתה של 11 בנות), ורדה סיפרה על כישוריו של יוסף (למד חייטות בצעירותו) והוא תפר לכל הילדים. אחרי זה נכנע להפצרות והפניות הרבות להיות ה- חייט שלנו

להיות חייט בחוקוק זה לא רק לתפור בגדים יפהפיים, זה גם להיות ועדת חברים, פסיכולוג, יועץ ועוד תפקידים בלתי כתובים, אותם מילא סבא יוסף בנאמנות.

חייט בגימטרייה זה 27.

גם זך – זה 27. ואכן יוסף היה אדם זך.


דינה.

 

 


 

 

 

לרוב, לאחר פטירת בן אדם, מרבים לדבר בשבחו. אך כשחושבים על סבא יוסף אין צורך בדיבורים רבים, כי כל ילד בחוקוק מחזיק בארונו מזכרת אישית ומיוחדת. וכל אמא בחוקוק יודעת שתמיד יכלה למצוא בו רצון לעזור ולהיענות לבקשות גם אם נדרש מצדו מאמץ נוסף. וכל חבר בחוקוק ידע להכיר את סבא יוסף כדוגמא לחריצות בלי גבולות, למוסר עבודה ולאכפתיות.


יפעת ברנגולה.

 

 

 

טאטע (אבא)

כך קראתי לך. כשהיית בטיפול נמרץ, אני זוכרת שקראתי לך טאטע, בשביל להגיד לך משהו ובדיוק נכנסה האחות ושאלה: "מה זה, מה זה?"

אני הסתכלתי עליה תוהה... איך היא לא יודעת מה זה טאטע! זה אבא שלי!

תמיד ארצה לשמוע את קולך המדריך, המייעץ, הפוסק והמחליט. תמיד ארצה לראות את מבטך, קשה לפעמים, אך רך בתוכו.

טאטע, תמיד אתגעגע אליך.


בתך, ורדה. 

search