תולדות חוקוק

כשהאדם הקדמון לפני 150,000 שנה, בנדודיו מאפריקה צפונה חיפש מקום מתאים לחיות בו, הוא חיפש מזון, מים ואקלים סביר, ובעיקר שלא יהיה קר מדי. מערות נחל עמוד היו מעון אפשרי. מעיין עמוד שפע מים כל השנה, וחיות בר שניתן היה לצודן באו לשתות ממנו.

בחפירות שנתגלו במערת זוטיה, נתגלתה גוגולת מאותה תקופה, שזכתה לשם: "האדם הגלילי". נתגלו גם כלים בני התקופה, שיירי מזון ומאובנים. במערת העמוד נתגלה שלד של תינוקת. באיזור ידוע על אתרים בתקופות צעירות יותר, שטרם נחקרו ביסודיות.

מערת זוטייה ("מערת השודדים")

בתקופת המקרא, בשנת 1200 לפה"ס בערך, כבר היה האזור מיושב ממש, ובחלוקת הארץ לשבטי ישראל, קיבל שבט נפתלי את האזור, והגבול עבר ממש כאן בחוקוק (יהושוע י"ט, 34).

בתקופת בית שני, ובעיקר אחריה, בימי המשנה והתלמוד, חוקוק הייתה ישוב גדול ופורח המשתרע סמוך למקור המים העיקרי שלו, המעיין המכונה היום "עין חבקוק". זהו מקור מים יציב ושופע כל השנה, ומאפשר קיום של ישוב גדול יחסית. האדמות מסביב משמשות לעיבוד חקלאי נמצאות היןפ במשבצת הקרקעית של קיבוץ חוקוק). ייתכן שהיה כאן גידול חקלאי ייחודי לאיזור: צמח החרדל. נמצאו בקרבת מקום מתקנים מיוחדים שאין בנמצא כמותם בארץ, שייתכן ששימשו להפקת שמן החרדל. מסופר בתלמוד על האמורא החשוב ריש לקיש, שביקר בחוקוק וראה את אנשיה "מגלגלין בחרדל"ץ גם שדה הקברים הגדול שמצפון לכפר מעיד על ישוב גדול.

אנשי חוקוק לקחו גם חלק במרד בר-כוכבא ברומאים-על כך מעידה מערת המסתור הנמצאת מתחת לבתי הישוב, ושרידי המערות המבוצרות בין צוקי נחל עמוד הסמוך.

העדות המרשימה ביותר היא כמובן רצפת הפסיפס המפוארת של בית הכנסת הנחשפת והולכת בחפירות הארכיאולוגיות החדשות בהנהלת ג'ודי מגנס, שהתחילו בשנת 2011.

יהודים המשיכו לחיות במקום במשך כל הדורות. על כך העידו תיירים וחוקרים שביקרו בחוקוק וכתבו על כך במכתביהם. מהם גם שסיפרו על בית הכנסת הגדול שהיה במקום. השם חוקוק נכרך במהלך השנים, בגלל הדימיון הצלילי, בשמו של הנביא המקראי חבקוק שחי בתקופת בית ראשון. קבר עתיק בסביבה נקרא "קבר חבקוק", המעיין המקומי הפך לעין חבקוק וגבעה גבוהה  סמוכה הפכה במפות ל"הר חבקוק".

קבר חבקוק

הרצף היישובי בגבעה נסתיים בכפר ערבי קטן בן 20 משפחות בערך, והיו אריסים שעיבדו אדמות של אפנדים עשירים, והתגוררו בבתי בזלת דלים. במרכז הכפר מתנשא עד היום עץ דקל ותיק. תושבי הכפרק עזבוהו במלחמת השחרור למרות שקיבלו מכתב מפורש ממפקדת ההגנה האיזורית, ובו הובטח להם כי לא יאונה להם כל רע אם לא יתגרו בשכניהם היהודים שהתישבו בהיאחזות חוקוק בשנת 1945.

אדמות הסביבה היו שייכות, כאמור, לאפנדים ערבים שמכרו אותן במהלך שנות ה-40 של המאה ה-20 לק.ק.ל, ועליהן הקימו המוסדות המישבים את היאחזות הפלמ"ח חוקוק. הייתה זו נקודה יהודית יחידה ומבודדת במרחב שבין טבריה לצפת, שמטרת הקמתה הייתה לצמצם את הפער הזה, ולגשר עליו. בעורפה היה איזור גדול וצפוף של ישובים ערביים במרכז הגליל, ושבטי בדואים שנדדו בכל הסביבה עם עדריהם. דווקא באיזור כזה, במקומות כאלו, השתדלו מוסדות "המדינה שבדרך" לתקוע יתד, להקים גרעין של ישוב עתידי. למקומות כאלה נשלחו הכשרות פלמ"ח ששילבו יחד הקמת ישוב חקלאי והגנה עליו ועל סביבתו מפני מתנכלים.

הגבעה שעלו אליה, גבעת חוקוק של היום, הייתה אז שוממה לחלוטין, כולה סלעים עם מספר עצי שיזף סחופי רוח. הפלמ"חניקים עצמם עבדו בהקמת המבנה הראשון במקום: מבנה אבן שתכנן האדריכל יעקב מטריקין ושכמוהו נבנו היאחזויות נוספות בגליל ובנגב. היו אלה מספר מבני-אבן ששימשו למגורים, חדר אוכל, מטבח וכו', וחצר מוקפת חומות אבן נמוכות בעלות חרכי ירי שהגנו על האנשים. ליד המצודה יחפר ונבנה בור מים שאליו הוזרמו מי גשם שנאספו מהגגות המקומרים ושימשו לשתיה ולרחצה-וכמובן היו בצמצום ונהגו בהם חסכון רב.מהבור נשאבו מים במשאבה ידנית אל המגדל המיוחד שנבנה על המצודה. משתמו ימי הגשם, הביאו אל הבור מים ממעעין עמוד או מגינוסר. 

מצודת חוקוק ("החומה")

הקשר אל מחוץ למקום היה במכשיר קשר, ובלילה ע"י איתות אור-קשר לא יציב בלשון המעטה. כביש לנקודה לא היה אלא דרך עפר בלבד, שעברה בחלקה בתוך ואדי עמוד והייתה צפויה לניתוק עם כל גשם. בימים שלפני מלחמת העצמאות היה מגיע למקום אוטובוס ערבי שנסע בדרך העפר ויש מוותיקי חוקוק שהיתה להם החוויה לנסוע איתו.

מחלקת הפלמ"ח הראשונה, מקיבוץ חפציבה, הגיעה באוקטובר 1945 לבניית ההיאחזות. עד לספטמבר 1947 הגיעו עוד שתי הכשרות פלמ"ח נוספות, מבית השיטה ומנען. הן תיגברו את המקום, עסקו בעיקר בסיקול אדמות מאבנים וסלעים, וניסו ליצור התחלות של ישוב, ללא בסיס קרקעי ומשקי של ממש.

מלחמת העצמאות שפרצה בנובמבר 1947 קטעה את כל ההתחלות. הניתוק היה לעובדה מוגמרת. כפר יקוק ממערב, וכפר ע'ואר אבו שושה על כביש טבריה-ראש פינה לא איפשרו תנועה חופשית. רק אחת לשבוע היה נוסע אוטו (ולפעמים עדלה רתומה לפרידות או סוסים) להביא אספקהלאנשים. את התחבורה הזאת איבטחו ע"י פטרול סיור שהיה יוצא לפני הרכב, תופס עמדות על הרכסים ודואג שהנסיעה תעבור בשלום. באחת הפעמים הראשונות, בינואר 1948, התנפלו ערבים על הפטרול. חבר אחד נהרג ושניים נפצעו. תקריות ירי, התבצרות ושמירות היו מנת חלקם היומית של הפלמ"חניקים במשך מספר חודשים עד לשחרור טבריה והגליל העליון, שהיו מבחינתם סיום המלחמה.

בסיום מלחמת העצמאות, החלה היציאה מהמצודה והקמת המשק. הוקמו צריפי מגורים, משפחות ראשונות נוצרו, ונולדו הילדים הראשונים. היה ברור שעל הגבעה הראשונה עצמה אין מספיק מקום וכיוון הפיתוח היה דרומה ומזרחה. ליד נחל עמוד קדחו באר, נמצא בה מים, הניחו צינורות, ונטעו במידרון מטעי כרמים וזיתים. הניחו את היסודות לענפי בע"ח, והביאו הביתה עדר צאן, ופרות חלב אחדות שהוחזקו עד עתה בחוות קנופ בכרי דשא.

חיזוק אנושי ראשון, שהגיע אחרי תקופה ארוכה, היא הכשרת דפנה, שאנשיה, רובם ניצולי שואה, הגיעו ארצה בעיצומה של מלחמת העצמאות. רובד נוסף שהתווסף לחוקוק באותה תקופה הוא חברת הנוער הראשונה "סלע", ילידי צפון אפריקה שעלו ארצה עם העלייה הגדולה של ראשית המדינה. כך נוספו לחברה המקומית גוונים חדשים.

בד בבד, נמשך המאבק על כביש הגישה לקיבוץ. פניות חוזרות ונישנות, הבטחות שלא מולאו, כל אלה הביא לאסון הכבד: ב-18.12.1951, שיטפון חזק בנחל עמוד סחף את מאיר הסמן, חבר הקיבוץ שנסע על טרקטור וניסה לחצות את הוואדי הגועש. אז נרעשו המוסדות, והקציבו כספים לגשר על הוואדי, והסלילה התבצעה. הכביש נחנך לבסוף ב-1954 ואיתו באו אל קיצם ימי הניתוק. לזכר התקופה ולזכרו של מאיר הסמן, פיסל יחיאל שמי את "פסל ההתגברות", אב הנושא את בנו על כתפו, ומבטו מופנה קדימה.

פסל ההתגברות

הבנייה מחוץ למצודה והפריצה המשקית נמשכו ביתר שאת. גרעין של בוגרי הנוער העובד, "קמה" הגיע למשק ב-1953, ובאותה עת קיבל הרשת לרשותו אדמות שלחין פוריות בבקעת גינוסר. אנשי "קמה" ייסדו את ענף הבננות בבקעת גינוסר, ענף שעד היום הוא הבסיסי והיציב ביותר בחוקוק. 

הפרידה מהמצודה נחתמה סופית כאשר נחנך חדר האוכל הגדול והמרווח, בצריף אמנם, אך כך אפשרות להשוותו לחדר האוכל במצודה הייתה בלתי אפשרית. בשנים אלה הונח הבסיס לאחד המאמצים החברתיים הגדולים במשק. ילדינו הגדולים הגיעו לגיל בית הספר, והשיקולים ביחס לנושא זה היו כבדים ביותר. האם בכוחנו להקים ושאת בית ספר מקומי? מבחינה כלכלית, כוח אדם, ומבחינת מספר הילדים? ואנו נלהבים ומחליטים לעמוד במשימה. מורים ומטפלות? נשלח חברים ללימודים. מבנים? נתאים מבנים קיימים ולאט לאט נבנה מבנים חדשים. ילדים? אם הכיתות שלנו קטנות, נקבל אלינו ילדים מהחוץ, "נאמץ" אותם במשפחות, נטפל בהם והם יגדלו להיות חברי משק לתפארת, "תוצרת עצמית". וכך ניתנו תשובות לכל הספקות, ובספטמבר 1955 נפתחה כיתה ראשונה לבית הספר. 

במחצית השנייה של שנות החמישים, הפכה חוקוק לקיבוץ היעד של גרעיני תנועת "דרור" בדרום אמריקה. חניכי התנועה מארגנטינה, ברזיל ואחר כך אורוגוואי הגיעו אלינו ושינו מאוד את הנוף התרבותי והחברתי של הקיבוץ. צוות בית הספר קלט מורים חדשים, חוג דרמטיפעל והופיע בחגים ובמועדים, ציור מקומי מוסיף מגוון. החלוצים הנלהבים מדרום אמריקה השתלבו כמובן בענפים הקיימים, ובענף הבננות הספרדית הפכה לשפה השלטת.

התנועה הוסיפה להזרים אלינו כוחות רעננים, ומתחילת שנות הששים התרכזו אצלנו גרעיני התנועה מאירופה: צרפת, צ. אפריקה ובלגיה לילדינו הבוגרים שהגיעו בשנים אלו לגיל לגיל הנעורים, זוהי חברה חדשה, המביאה איתה ניחוחות מחו"ל, ונוצר בקיבוץ רצף גילי אמיתי.

בשנים אלו חיינו במקצת גם לפי הקצב התרבותי והטון שהכתיב בית הספר המקומי: אחת לשנתיים הגיעה כיתה נוספת לבר-מצווה, ולאחר שנת משימות סיימה במסיבה גדולה, חג של קיבוץ שלם. בשנת 1966 סיים את לימודיו המחזור הראשון של בית הספר, "סלעית", ומאז מדי שנתיים חגגנו חג מחזור. כתת בני המשק שחלק מהם היו ילדי חוץ חניכי בית הספר, הצטרפו כחברים לקיבוץ, שוב הזדמנות לחגיגה רבתי.

כאן המקום לציין כי בתחילה ניסינו לקיים במקום גם בית ספר תיכון, אולם משנת 1969 החלו תלמידי התיכון ללמוד בבית ספר האזורי  "בית ירח" ובבית נשאר בית ספר יסודי בלבד.

בשנת 1968, אחרי מלחמת ששת הימים, קיבל המשק לעיבוד שטח אדמה גדול בעמק הבטיח'ה, וענף הכתנה נכנס לחיינו, ונותן למשק תנופה משקית וכלכלית גדולה. תוך כדי מוחלף ענף הכרם , שהתגלה כלא רווחי, בפרדס הדרים שקיוו ממנו לגדולות, וגם הוא נעקר לאחר שנים מספר, לא לפני שהספקנו לתת גיוסים בקטיף האשכוליות כמה וכמה שנים. 

בשנת 1970 נפתחים ויכוחים באסיפות המשק: מהי שנת ייסודו של קיבוץ חוקוק? האם אוקטובר 1945 יום ייסוד היאחזות הפלמ"ח, שאנשיה היו מגוייסי פלמ"ח ולא מתיישבי קבע, או בתאריך אוקטובר 1946, עת הגיעה למקום הכשרת בית השיטה וההיאחזות הוכרזה כישוב קבע. הויכוחים נסבו ביחס לחג ה-25 לקיבוץ שעמדו לחוג אותו ברוב עם. לבסוף, מסיבות טכניות נחוג החג בתאריך ספטמבר 1972, ברוב פאר והדר והיה לאבן דרך בחיי התרבות של חוקוק. השירים שחיברה דינה נצר והלחין חיים ברקני עודם מושרים בהזדמנויוצ מתאימות, ומרנינים את לב כולם.

במהלך שנות ה-70 גדל הקיבוץ, חדר האוכל-הצריף ששימש אותנו בנאמנות התיישן, והוחל בתכנון ובבניית בית מרכזי לקיבוץ. לבסוף במרץ 1978 נחנך הבניין ובו חדר אוכל גדול ומשוכלל, מטבח מודרני, מועדון לחבר, כלבו וחדרי משרדים להנהלת הקיבוץ. באותן שנים פנה הקיבוץ לכיוון כלכלי חדש-תעשיה. בתחילה קנו מפעל לתעשיית מראות לרכב שהפך בסופו של דבר למפעל פלסטיקה, כשבדרך היו גם ניסיונות שונים בכיוון אלקטרוניקה. אולם המפעל ברוב שנותיו לא הצליח להתרומם ולהפוך לגורם מרכזי בפרנסת הקיבוץ, למרות המאמצים הרבים שהושקעו בו ע"י הקיבוץ והעובדים. בראשית שנות ה-2000 נמכר המפעל.

בראשית שנות ה-80 התחבר המשק לתנועת "המתיישב הצעיר", וממנה מגיעים מספר גרעינים ישראליים המהווים חברה מתאימה לצעירי המשק ולגרעינים מחו"ל שהתקבצו כאן. רוב בני המק הבוגרים הצטרפו והתקבלו לחברות בו, והם פעילים בענפי החקלאיים, בתרבות, בחינוך ובכל. לרגע נראה כי "השמים הם הגבול". הכותרת שהתפרסמה בעיתון "90% חוזרים הביתה" אינה רק סיסמה אלא עובדה משמחת. 

בחלק השני של שנות ה-80 התחוללה בקיבוץ מהפכה חברתית של ממש: לאחר סידרה של דיונים, הוחלט על מעבר מ"לינה משותפת" של הילדים בבתי הילדים ללינה משפחתית בחדרי ההורים. זה שינוי סדרי-בראשית הגורר עימו שינויים רבים באורח החיים, בארוחות המשפחתיות, בשיכון ועוד. הקיבוץ נכנס לעידן של בנייה ושיפוצים כשאין לו המשאבים הכלכליים המספיקים.

בשנת 1987 גזר משרד החינוך על סגירת בתי הספר הקטנים, ומורה על הקמת בית ספר אזורי גם לכיתות היסוד. יש אמנם לבטים פנימיים בנושא, אולם לנו ברור שבית הספר במקומי, הקטן, על אף יתרונותיו, גם אינו חף מחסרונות, וגם אינו מתאים יותר למציאות של סוף המאה ה-20. ליד גינוסר נוסד בית ספר אזורי משותף, "נופי ארבל", לילדי חוקוק, גינוסר ובמשך הזמן, ליבנים. לאחר הצטרפו גם ילדי המושבה מגדל, ילדי אלמגור, ונוספים.

כניסה לענף התיירות היא השלב הבא בהתפתחות הקיבוץ, בתחילה "בקטן" במספר חדרים קטן במשק, ובהמשך בבתי צעירים שהתפנו ושופצו בהתאם, נפתח נופשון חוקוק ותרם את חלקו באורחים מסוג חדש שלא הכרנו במקומותינו, במקומות עבודה נוספים ובפרנסה. לאחר השינוי בקיבוץ וסגירת חדר האוכל בגלל מיעוט משתמשים, מופעל חדר האוכל ע"י הנופשון לצרכי אירוח.

גם חוף חוקוק ליד כרי דשא לחוף הכנרת היה חלק מענף זה, וכל הרפסודיות של תנועות הנוער בקיץ יוצאות רק מחוף זה, בנוסף לכל האורחים המבלים בחוף את חופשתם וסופי השבוע שלהם.

המשבר הכלכלי בארץ ובקיבוץ בסוף שנות ה-80 לא פסח על חוקוק וגרם לעזיבה גדולה של בני משק וחברי הגרעינים. חובות כספיים גדולים ומעיקים על הקיבוץ, והסדרי החובות השונים אינם מספיקים. חסרים מקורות פרנסה ודיונים על צמצומים וקיצוצים הם נושא קבוע באסיפות הקיבוץ. ברור לכל שיש צורך בשינוי משמעותי בקיבוץ חוקוק. במחצית שנות ה-90 נבחר צוות שינוי שהורכב מאנשים שרצו לשמר ולשמור על הטוב שיש בקיבוץ חוקוק', אולם חפצו גם לתת לחבריו אופק חדש, כלכלי וכתוצאנ מכך גם חברתי ודמוגרפי. הצוות הביא לאסיפה, לאחר דיונים שנמשכו כמה שנים, הצעת שינוי שהתקבלה בהצבעה בקלפי ברוב דעות. 

מהות השינוי: מחד, כל חבר אחראי לפרנסתו, ומאידך, רשת ביטחון פנימית מסייעת לחבר להתגבר על קשיים זמניים בתחום הפרנסה. הבטחת פנסיה לחברים שהגיעו לגיל המתאים, תמיכה קהילתית מסיבית בבריאות, בתרבות, בחינוך הבלתי פורמלי. הערבות ההדדית של "הקיבוץ הישן" לבשה פנים אחרות ומתקיימת גם ב"קיבוץ המתחדש". החברים מתקיימים איש איש על שכר עבודתו (לאחר ניכוי המיסים לקהילה). המשק המשותף הוא המשלם את הפנסיה לזכאים, את שאריות החובות הכספיים מהעבר, ואת ההשקעות החדשות הנעשות כיום.

האופק הדמוגרפי התבהר בשנים האחרונות, עם הקמת ההרחבה הקהילתית, הגרעין מתיישבים עם הסביבה ובשנים האחרונות קליטה מסיבית של בנים ואחרים.

באגש"ח חוקוק כ-151 חברים (נכון לנובמבר, 2022). בנות ובנים חזרו לבנות את ביתם בחוקוק, חלקם חברים וחלקם בתהליכי קליטה. בנוסף נקלטו משפחות צעירות נוספות בחוקוק וישנה רשימת המתנה לכניסה לתהליך הקליטה.

כתבה: תמר לוי, ארכיונאית חוקוק על יסוד חומר ארכיוני.